דף הבית דבר המנהל גלריה מכתבי תודה מרכז העצמה יצירת קשר
סיפורו המדהים של דומיניק שרמן, שהפך מעבריין ומכור לסמים למפקד בצה"ל, היה אירוע השיא של שבוע צה"ל בעירוני י"א. דומיניק בחר בחיים ועשה שינוי מדהים, שמראה לכולנו כי כל אחד יכול לחולל מהפך בחייו אם רק ירצה, ויהיה מוכן לקבל עזרה מהאנשים הטובים שבדרך

כתבה: הדר תם, י"א 1 ביום חמישי ה-1 בפברואר 2018, בשעה החמישית והשישית, התכנסנו באודיטוריום לפעילות, במסגרת שבוע צה״ל שנערך בבית הספר. במהלך כל השבוע חיילים מחילות ותפקידים שונים הגיעו לבית ספרנו במטרה לספר על התפקידים השונים, על החוויות השונות והתהליכים במהלך השירות. זאת, על מנת להפחית חששות ולשמש כמענה ועזרה בכל הקשור לגיוס הקרוב שלנו לצה״ל. את ההרצאה של דומיניק שרמן שמרו לסוף השבוע כפעילות מסכמת. דומיניק הגיע לספר את סיפור חייו הקשה, ואת חלקו בצבא או אולי בעצם את חלקו של הצבא בחיים שלו. דומיניק שרמן היה עבריין מורשע, נרקומן ואסיר לשעבר. כיום הוא מפקד בצה״ל. דומיניק עלה עם משפחתו לארץ כשהיה קטן, הגיע ממשפחה שאינה נורמטיבית ודלת אמצעים. אביו היה עבריין ואמו הייתה אלכוהוליסטית. מפריצות לבתים ועד סמים קשים בגיל צעיר החל דומיניק את דרכו בעולם הפשע, תחילה הוא פרץ לבתים. דומיניק תיאר לנו כי פעל בעקבות תחושת החוסר שהרגיש והרצון לדעת את תחושת ההימצאות בבית נורמטיבי. לחוש את התחושה כשפותחים מקרר מבלי שיהיה ריק. כעבור זמן מה, בערך בגיל שמונה, החל לגנוב סיגריות, אלכוהול וכסף. ככל שגדל מצבו הידרדר, אמהות היו מרחיקות את ילדיהם ממנו, וכשהגיע לפנימייה הרגיש צורך להעלות את ״הרמה״ ונהפך אלים יותר. בין לבין בעודו נזרק בין פנימיות, פרויקטים וניסיונות לשיקום הוא עבד בדוכן בכפר קאסם, שם התחיל לעשן סמים יחד עם העמיתים לעבודתו. בגיל 15 הוא כבר היה מכור לסמים קשים, והמשיך לצבור תיקים ולבצע עבירות. הוא נשלח לכלא אופק ״האגדי״ וגם שם המשיך באותה הדרך, במהלך שהותו באופק הוא הפך לאלים יותר ומצא את עצמו מטייל בין הצינוק לתאי בידוד. לאחר כמה זמן הציעו לו לחזור לפנימייה לניסיון שיקום נוסף. הוא עבר בחזרה לפנימייה והגיש בקשה לטוס לבלגיה שם שהה אביו, במטרה לשפר את מצבו. בקשתו התקבלה והוא טס. ללא הצלחה הוא חוזר לארץ, לשיגרה המרה והשבורה ומגלה שמצבה של אמו החמיר. אמו כבר אינה מתפקדת כלל. הבית מסריח, הג׳וקים בכיור ואין מה לאכול. לאחר זמן מה אמו נכנסת לקומה ומועברת לבית לוינשטיין. בגיל 18 החליט לעבור לתל אביב, ילד ללא תקווה או אמונה בממסד, בעובדים הסוציאליים, בלי אמונה באיש. הוא מרגיש שאין לו כלום בחיים הוא מחוסר תקווה או חלומות, הוא מאמין שגורלו נחרץ משמיים. הוא מוצא את עצמו זרוק ברחובות, מתרוצץ ממקלט למקלט, נופל לסמים קשים יותר ולאחר זמן מה מתחיל גם לסחור. חברתו בהריון, בבית אין אוכל יום אחד פוגש דומיניק את ניקול שהפכה לבת זוגו. היא הביאה אור לחייו, היא הייתה הדבר היחידי בו היה יכול להיאחז, הדבר הבודד בחייו שהרגיש כי הוא יכול להפסיד. הוא הפסיק לסחור בסמים ועבר יחד עם ניקול לבית בו גדל, הבית מוזנח ונהפך למאורת סמים. כשהיה בן 19 גילו שחברתו נכנסה להריון עם בן. מצבם הכלכלי קשה ואין מה לאכול, שניהם נרקומנים מחוסרי עבודה ולכן חזר דומיניק לפרוץ לבתים ולגנוב אוכל. לאחר זמן מה נתפס ונעצר שוב, מצבו הבריאותי החמיר וגופו קרס מהסמים. כאשר השתחרר הוא חזר לבית ריק וניסה למצוא את ניקול, הוא גילה שהיא עזבה את הבית, הפילה את העובר באמצעות ניתוח והחלה קשר רומנטי עם מישהו אחר. דומיניק נשבר ושוב נשאר מחוסר כל. יום למחרת נודע לו שאמו נפטרה והוא התבקש להגיע לזהות את הגופה, הוא הגיע לבית לוינשטיין זיהה את הגופה וקבר את אמו.לאחר ההלוויה הוא החליט להתאבד. הוא כבר לא האמין בדבר, הוא בכה על גורלו ושנא את עצמו, הוא קנה שלוש מנות, כמה בקבוקי וודקה, והלך הביתה על מנת להתאבד באמצעות מנת יתר. באותו היום הגיעו שוטרים במטרה לעצור אותו על תיקים נוספים שצבר, הוא נלקח ונכלא בכלא הדרים - במעצר שבעצם הציל את חייו. מוסד הגמילה: מכישלון להצלחה בשנת 2014 נענה בחיוב דומיניק לעבור גמילה במוסד ״מלכישוע״. הוא ניסה לברוח כמה פעמים ללא הצלחה ולאחר כמה חודשים שולחים אותו בחזרה אל הכלא בטענה שאין להם מה לתרום לו. הוא נשלח לתחנת האוטובוס לחכות לניידת שתאסוף אותו.בעודו יושב בתחנה הוא מתחיל לבכות. לא על מות אימו או על התינוק שאיננו - אלא על חייו. הוא מרגיש חסר אונים ומבין שאם הוא חוזר לכלא - חייו נגמרים. הוא מחליט לברוח בחזרה לתוך מוסד הגמילה. הוא פונה למנהלת המוסד. פתח את הדלת נעמד בפניה ואמר לה: "שלום, קוראים לי דומיניק שרמן, העיפו אותי מקבוצת הבוגרים, אני מבקש ממך - תצילי אותי. אני רוצה לחיות חיים נורמליים ואני לא יודע איך. מעולם לא הלכתי לסופר או עשיתי דברים נורמטיביים, של אנשים רגילים". מנהלת המוסד הסתכלה עליו ואמרה לו - אם אתה רוצה להישאר אתה צריך להילחם על מקומך. הוא חזר לתחנת האוטובוס בעודו יושב הוא מוציא דף ועט והחל לכתוב את כל סיפור חייו, לאחר כמה ימים הוא מגיע עם הדפים, מראה להם את הסיפור, משתף פעולה עם אנשי הצוות ופונה אליהם לעזרה. ממטופל שאובחן כחסר סיכוי לשיקום הוא נהפך להיות המטופל בעל הסיכויים הגבוהים ביותר לשיקום. חיפוש בגוגל: "גיוס עבריינים" לאחר שנה ללא סמים צצה מחשבה בראשו להתגייס לצה״ל, הוא קיבל החלטה שאם הוא יכול להיות נקי הוא יכול גם להתגייס, הוא החליט שהוא רוצה לתת למדינה כפי שהיא נתנה לו והעניקה לו את העזרה שהיה צריך, כשלא היה אף אחד אחר שיעשה זאת.לאחר ההחלטה להתגייס הוא חיפש בגוגל "גיוס עבריינים" ומצא את השם ״מושיק וולף״, הוא פנה אליו וביקש את עזרתו להתגייס לקרבי. תחילה מושיק צחק והשיב לו שצה״ל לא ירצו לקבל אותו עם עברו הפלילי. דומיניק התחנן בפניו וביקש שיקח אותו תחת חסותו ויעזור לו, הוא אינו מצפה ממנו לדבר ואינו מצפה שיבטיח לו גיוס, מושיק וולף נענה לבקשתו וביקש ממנו להתייצב במכינה. דומיניק חווה קשיים רבים, היה בפיגור מבחינה גופנית, אך לא ויתר והמשיך בנחישות. בסופו של דבר הוא הפך למצטיין של הקורס, אך גיוסו עדיין לא הובטח עד לפסיקת הדין בביהמ"ש. הוא התייצב בביהמ"ש ולהפתעתו ראה את מושיק וולף יחד עם אנשי צבא בכירים שחיכו יחד איתו למשפט. הם ליוו אותו לאורך כל הדרך והתעקשו על כך שיענו לבקשתו, ביהמ"ש נענה לבקשתו ואישר את גיוסו. שבוע לפני גיוסו ביקשו ממנו לחשוב על ניתוב תפקיד למפקד גדנ״ע. לאחר מחשבה החליט דומיניק להיענות לתפקיד מתוך רצונו לתרום לבני נוער. הוא סיים טירונות בהצטיינות פלוגתית ועבר לקורס מפקדי נוער בעיר הבה״דים, לאחר מכן קיבל דרגות והחל את דרכו. ״השמיים הם הגבול״ כך הוא אמר, כיום הוא רוצה לסיים שירות משמעותי, ללמוד ולהצליח. הוא חולם לפתוח אישפוזית או פנימייה בה יעניקו שירותים ותמיכה למי שקשה לו, כפי שהעניקו לו. הוא מעריך את החיים כל עוד הוא נקי ושומר בקפדנות על דרכו. דומיניק בן ה-24 בחר בהצלחה ובחיים הוא בחר ללכת כנגד כל הסיכויים, ולהילחם על עצמו בעזרת האנשים שנלחמו עליו. כל אדם יכול לחולל שינוי, כל שדרוש הוא אדם אחד שיאמין בך בזמן שאתה לא מאמין בעצמך.